צהוב עולה
 

נטלנו לנסיעת מבחן משאית  דאף LF 45.180, מותאמת לדרישות התקן של יורו 4. קיבלנו משאית צהובה, יפה ונוחה. מצאנו  עצמנו בנסיעה צפונה – בכבישים מהירים ונוחים, ובכבישים תלולים ומשובשים. בשורה התחתונה: חזרנו רעננים ומרוצים. פשוט נהנינו
 
דובי זכאי

 

רגעים לפני כתיבת כתבה זו, בשעת בוקר מוקדמת, בעת הליכת הבוקר המרעננת שלי, פגשתי בנהג משאית זבל של העירייה. זה קרה בעת שהלכתי על המדרכה ומשאית פינוי האשפה, החלה ללא התרעה לנסוע לאחור. הזמזמים מרעישי העולמות הופעלו יחד עם תאורת המצוקה, אבל למרות כל אביזרי העזר הללו, הנהג לא שם לב שיש הולך רגל (אני) מאחוריו. צעקה חזקה של אחד מעובדי התברואה הצילה אותי ממעיכה באחורי משאית הזבל. הנהג, מבוגר, נראה מודאג, ירד מהקבינה, כולו שופע התנצלויות ובקשת סליחה. אני מאושר, כמי שקיבל את חייו במתנה, מיד סלחתי. הוספתי כמה מילות ביקורת ואזהרה לנהג: "בפעם הבאה תדאג למכוון"... וכו'. הנהג, נשבע בנכדיו שכך יעשה בעתיד. רגע לפני שנפרדנו בלחיצת יד, הבחנתי שזאת המשאית שאני עומד לכתוב עליה היום. חזרתי אל הנהג. זה חשב שאני עומד, למרות בקשת הסליחה, לתבוע ממנו את המחיר של כמעט התאונה.

משאית כמו... חמאה

נגשתי אליו ושאלתי: "אתה מרוצה מהמשאית?"
לרגע הבן אדם התבלבל, מיד ניסה להסביר: "המשאית לא שלי, של הבעל בית", ציין.
"אני יודע", הרגעתי אותו, "סתם אני מתעניין. איך המשאית?".
כשהיה רגוע שאין תביעה באופק, תשובותיו כבר היו יותר הגיוניות. "לפני חודשיים קיבלתי אותה", סיפר, "לעומת הקודמת - זו גן עדן". הרגיע את עובדי התברואה שמחכים לו עם הפחים בחוץ פתח ופתח לפני ברוחב לב את הקבינה. "תשמע", עמד מולי והצית סיגריה כאות שיש לו את כל הזמן שבעולם, "כמו חמאה. הכול דופק. שקטה ונדחקת אפילו למקומות הצרים ביותר... בבוקר אני שם דיסק של מוסיקה קלאסית, סוגר את החלונות ושומע כל בוקר את המוסיקה הזו. תראה, היא חדשה לגמרי, גם מתקן הדחיסה משוכלל, חדש, אינו זקוק לטורים גבוהים כדי לדחוס את האשפה. אפילו השכנים מרוצים, אני עושה פחות רעש".
נח לרגע מהנאום והמשיך: "העלייה והירידה למשאית מאוד נוחה, אפילו בעיות הגב שהיו לי במשאית הקודמת, חלפו. הישיבה גבוהה ונוחה". ברגע הבנתי שאת נסיעת המבחן האמיתית עושה עבורי אותו נהג שמשתמש בכל יום ויום במשאית החדשה של דאף. צעקות התברואנים הביאו אותי לרדת מהקבינה. אחר שכיבד אותי בקבינה המצוחצחת, עברנו לחזית בעדינות ליטף את סמל הניקל של ה-LF ואת הסמל של דאף, חייך וסגר את השיחה."תגיד אתה רוצה לקנות אחת? למה אתה שואל? מי בכלל מתעניין במשאיות?". חייכתי אליו ואמרתי לו: "אני דווקא מאוד אוהב משאיות".
המפגש הכמעט קטלני עם נהג רכב התברואה, (הזבל), החזיר אותי לשלושה שבועות לפני, אז קבלתי מחברת "תשתית", יבואנית משאיות דאף, את הצהובה למסע לצפון הארץ. כדי שאחוש ממש את הרכב דאגו אנשי החברה היסודיים להטעין עליה מספר טונות שארגיש שלא נסעתי לשווא. המשאית הצהובה המתינה לי במגרש הנרחב של החברה ברמלה, אנשי מקצוע יעילים סובבו אותי וסיפרו על יתרונות המשאית.

הכי ירוקים

כיום יצרני המשאיות גילו שהם ירוקים אמנם לא בכל מאת האחוזים, אבל את הצעדים הראשונים הם עשו. האנושות כידוע נלחמת בזיהום האוויר; מעבר לשימוש בשקיות נייר במקום ניילון, עצומות בנושא ממלאות את אתרי האינטרנט ועוד.  יצרני המשאיות עומדים למעלה, גבוה מעל יצרני המכוניות הפרטיות בגל הירוק ששוטף את העולם. הם אמנם מושכים את העגלה הירוקה, אבל העולם אינו יודע מי מושך את התהליך, עדיין מביטים על המשאיות הישנות שפולטות עשן שחור ומקללים בלחש ובהכללה את  כל ענף המשאיות.
ובכן, יש בשורות; יצרני המשאיות הם אכן מובילי השינוי הגדול. החשש לכללים מחייבים שיושתו בשל המעבר לפחות זיהום - הביא את יצרני המשאיות - ליצירתיות והמצאות. התקן המחמיר של יורו, מאחד עד ארבע, שטף את היצרנים והם כבר הכתיבו את קצב המעבר. כיום באירופה משאיות רבות כבר עונות לתקן יורו 5 , למרות שהם מחויבות לתקן יורו 4 בלבד. הסיבה פשוטה למדי; הרשויות של אירופה מעניקות פרס למי שעובר מיד ליורו 5 ומדלג על יורו 4. הפרס, הוא בשיעור מיסוי שנתי נמוך. מדינות מסוימות ביטלו לגמרי את המיסוי והוסיפו צ'ופר לרוכש הרכב בהקלות רבות, יש כאלה שמעניקים לו ביד נדיבה מכלי "אוראה", אותו נוזל כחול שמיועד לספוג לתוכו את הגזים הנפלטים. 
בישראל המצב שונה. התפר בין יורו 3 ליורו 4 נמתח על פני חודשים רבים. היבואנים הביאו לארץ כמות גדולה של רכבים שעונים לתקן של יורו 3 ומכרו אותם בטווח החוקי, עד כאן הכול בסדר, אולי מסריח - אבל כשר. משנכנס התקן של יורו 4 היבואנים התיישרו לפי החוק, אבל אף אחד במשרד התחבורה לא חשב לדלג על יורו 4 ולהעניק הטבות לרוכשי יורו 5. וכך הירוקים תוצרת ישראל ושלטונות המדינה לא הולכים יחד, וחבל.

צהובות ויפות

משום מה כל משאיות המבחן של חברת דאף היו בצבע צהוב, כך שלא הייתי בטוח בדיוק באיזה דגם רכב אני נוסע, ממלכת הדגל, ה-105 המפוארת. כל המשאיות שניתן היה לבחון אותן "התקיפו" בצבע היפה, צהוב. האמת, בחירת צבע הקבינה נראה שאינו משפיע, אבל הוא בהחלט חשוב לתחושה של היופי ולתחושה שמושכת את העין. אז גם המשאית שלנו, הצנועה והעדינה, קיבלה קבינה בצבע צהוב.
המשאית שלנו, דאף LF 45.180 , מצוידת במיכל של 26 ליטר של adblue (אדבלו) אותו מיכל של הנוזל הכחול של הפחתה קטליטית סלקטיבית, SCR - על מנת לעמוד בדרישות התקן של יורו 4 לפליטת מזהמים (משום מה כולם שוכחים שהתקן המחמיר גם מתייחס לרעש, גם אותו דאגו היצרנים להפחית). ה"אדבלו" מוזרק לגזי הפליטה אשר מובלים לממיר הקטליטי הסלקטיבי. בממיר מתרחש תהליך כימי אשר מפרק את תחמוצות החנקן והופך אותה לאדי מים וחנקן, מה שמפחית מאוד את הזיהום. כמות הצריכה של ה"אדבלו" היא כ- 1 ליטר ל-100 ק"מ. למנועים החדשים של משאיות מצורף כבר מכיל ה"אוראה". המנועים בני ארבעה צילנדרים (4.5 ליטר) ושישה צלינדרים (6.7 ליטר), מנועים מציעים הספקים מרביים בין 140 ועד 290 כ"ס. במקרה של המשאית שנסעתי בה ההספק היה 183 כ"ס ב-2000 -2500 סל"ד ומנוע קמינס (אמריקאי משובח) טורבו 4.5 ליטר 4 צילנדרים.
תא הנהג מבודד, עשוי היטב. כיום היצרנים כבר התגברו על תחלואי הפלסטיק, שהיה מתכופף, מתפשט, וגורם לרעידות מעצבנות. תא הנהג של הצהובה שלנו היה כאילו יצוק מיחידה אחת, כל חלק אחוז היטב בשני. גם סוגי הבידוד עברו שדרוג במשאית.
בנסיעת שיוט נעימה, של 80 קמ"ש התחושה כאילו נוסעים ללא מנוע, הרדיו מנגן בעוצמה נמוכה ושומעים אותו היטב.
המשאית מצוידת בתיבה הילוכים רובוטית, בת שישה הילוכים קדמיים. במקום ידית ההילוכים ההיסטורית יש חלל ריק, אין ידית וגם אין רמז לבדל של ידית כדי להניח את היד, כיאה לנהג וותיק. כל ההילוכים מצטמצמים לכפתור משעמם למדי, שנח ברגיעה מדהימה בין המושבים. הראות מעולה, שדה הראיה לפנים ולצדדים משובח, וגם סדרת המראות החדשה מעניקה ראיה טובה לאחור. בתוך הקבינה יש מקומות איכסון רבים תאים שחלקם סגורים, וכך שכל מה שנכנס לתוכם נשאר שם. בידית הילוכים, שהיא למעשה כפתור, יש שני מצבי "זחילה" קדימה ואחורה, מה שמקל על נסיעה בעומס או נסיעה זהירה ואיטית לאחור.


 בדרך לצפון

הנסיעה שלנו לצפון הארץ כללה סוגי כביש רבים - ממהיר ונוח ועד תלול וקשה בעליות הקשות בשני כפרים ערביים בדרך. הישיבה של נהג מאוד נוחה, גם הנוסע לא התלונן בכלל.
המשאית הצהובה שלנו, שנושאת פרסומת ענק ל"דאף", עברה את כבישי הצפון הפחות נוחים. המהירות הייתה יציבה, והנהיגה שלווה.
לצורך הבדיקה גם עליתי וירדתי מספר גדול של פעמים לתא הנהג, והתרשמתי כי הנדסת האנוש של מדרגות העלייה והכניסה לתא הנהג נוחות למדי. ההגה מתכוונן, וכך יכולתי לסדר אותו לנוחיות שלי.
אחת ההנאות בנסיעה היא בנסיעת השיוט; מתייצבים על מהירות של 85 קמ"ש, וזו מהירות נוחה לבחון את מידת השקט. בנסיעה בחלונות סגורים שקט מוחלט בקבינה, בנסיעה בחלונות פתוחים אפשר לשמוע את המנוע שמתערבב עם רעש הרוח, אבל גם רעש זה לא משמעותי. בתא הנהג יש אפשרויות לבחור תא הנהג בודד/ שינה/ שינה מוגבה/ וצוות. בעיצוב חדשני עם בחירה של חומרים טובים מבודד, בקרת אקלים משוכללת, אימובילייזר.
אחרי קרוב לשמונה שעות נהיגה עם עצירות, עליות וירידות, הרגשתי רענן כפרח... באמת המשאיות של היום מאוד מפנקות. לא נותר לי אלא לסיים את הכתבה במחשבה, כמה חייו של נהג המשאית היו פעם קשים.

 

תעודת זהות
מנוע: d08 נפח 4.58 ליטר ממוחשב, 4 צילנדר.
הזרקה: ישירה, מסילת דלק משותפת.
טורבו: כולל.
מערכת האטת מנוע:  EVB
אופציות מנועים: 180, 206,240 כ"ס.
הגה: הידראולי תוצר  ZFניתן להתאמה אישית גובה, זווית, ננעל פנאומטית.
הספק של משאית המבחן: 183 כ"ס ב-2000 - 2500 סל"ד.
תיבת הילוכים: רובוטית TIP-MATICשישה הילוכים.  

 

 

 

 

 

 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
[חזור למעלה]        [הוספה למועדפים]        [מפת האתר]        [יצירת קשר]        [קישורים]
 
 
     
לייבסיטי - בניית אתרים