פרימיום
 
ההשקה של משאית רנו פרימיום בליון, צרפת, גורמת לנציג 'רכב ותחבורה' להשתמש בשלל סופרלטיבים. הוא מדווח על סדרת משאיות מעוצבות להפליא, נוחות לנהיגה ("כמעט כמו בפרייבט"), עם מנוע חסון, בעלות כושר תמרון מעולה, יכולת היגוי מצוינת ומפנקות את המשתמש

דובי זכאי, צרפת

 
לא בכדי בחרו הצרפתים בצבע היין כצבע אחיד לכל משאיות רנו פרמיום שהוצגו בהשקה. כבר באוקטובר הצונן בצרפת התייצבו שורה ארוכה של 30 ראשי גורר, כאילו יצקו עליהם את בקבוקי יין מפורסמים של חבל הפרובאנס שבצרפת. העיר ליון מוכרת בעולם כבירת האוכל הצרפתי, שני הנהרות החוצים אותה והכיכרות המרכזיות קושטו לכבוד האירוע. במסעדות לא הפסיקו לאכול את כבד האווז המפוסם של פרובאנס, אבל אזרחי העיר נחשפו דגלי רנו מוכתמים בצבע היין העתיק. גם המשאיות שחצו את העיר וצבעם כיין - משכו את תשומת הלב הראויה, והכל התקשר עם צבעו של היין שנמזג לעיתונאים בהשקה המוכבדת של רנו פרמיום החדשה. עשרות העיתונאים שהגיעו להשקה הופתעו מההעזה, בבחירת צבע אחיד.
אדום עתיק? מוזר. בדרך כלל חברות בוחרות את צבע זהב, כסף, או אדום לוהט. הסולידיות שבין החברות בוחרות להן את הצבע הלבן. אבל כאן, בבירת האוכל הצרפתי, לא מפחדים. העיצוב המשובח של הצרפתים עומד בכל צבע, כמו בגד מרושל על אישה יפה. לא חשוב מה שתלבש - תמיד היא תראה טוב.

ממגנום לפרימיום

 
רנו משאיות ('רנו טראק') כבר הוכיחה את עצמה בשנה שעברה, בעת ההשקה של המשאית היפה והאצילית 'רנו מגנום'. עתה עברה לטפל גם במשאית 'רנו פרמיום'. בסך הכל המשאית הקודמת הייתה בסדר, בסדר גמור. לא היה שום סיבה להחליף את הדגם, אבל ליד האחות הגדולה היא נראתה כמו בפיגור של שנות דור. הורגש צורך לרענן את העיצוב ואת המנועים. וכך עמדו שורה מסודרת של 30 משאיות, ראשי גורר 4 על 2 בצבע היין לפני העיתונאים. לכולם משודכים מנועים חרישים, 440 כ"ס, מתוצרת השותף הגדול וולבו, כולן עמוסות במשקל של 44 טון, המשקל המקסימלי בצרפת וגם לפי התקינה האירופאית. לכל עיתונאי הוצמד חונך מקומי, לצורך התמצאות בדרך הפתלתלה שנעה בין הכפרים הקטנים סביב העיר ליון. החונך שלי במקרה היה בריטי (לועג בקריצה לצרפתים, אבל גאה מאוד במשאיות רנו). הוא הובא לכאן מאנגליה בגלל יתרונו היחסי - הוא דובר אנגלית, הצרפתים מאוד קנאים לשפתם ולא מתאמצים ללמוד אנגלית.

 

איפה מסתתרים ההילוכים?

יצאנו לדרך. עזבנו את שערי 'רנו משאיות', מפעל ענק (חלקו נבנה מחדש) בשולי העיר ליון שתופס איזור שלם. בתחילת הדרך עדיין נסענו בין כבישי העיר הגדולה, במקומות שאתה כנהג שמוביל עגלה באורך של 15 מ', צריך לבחון טוב-טוב שבאחד הסיבובים לא תיקח עמך חלילה בין גלגלי הגורר, מכונית קטנה, או רוכב אופניים.
רק שהמשאית נכנסה ליישורת של כביש מהיר - אפשר היה להתבונן בקבינה. הפעם הוצעה לנו סביבת נהג סולידית, מאופקת ומודרנית, בגוונים רכים של קרם. לוח המחוונים, הפנל הקדמי, נראה כיצוק מיחידה אחת ואף צבעו קרם, עם נגיעות של מתכת כסופה. אף רטט, תזוזה, או רעידה מצד הפנל הקדמי. מד הסל"ד ומד המהירות דיגיטליים מעוצבים בניקיון צרפתי מאופק, הספרות גדולות מאפשרות ראות מצויינת, מספיק הרף-עין. גם כאן מעצבי רנו התרחקו מהעיצוב השכיח, מחוג הנעוץ במרכז שעון. הכפתורים והבוררים קיבלו גם הם את גוון השמנת, וגם המושבים וכיסויי המיטה הוסיפו נעימות אינטימית. שלוש המדרגות העולות לתא הנהג הורחבו, ובתא הנהג הרגשתי מיד שמשהו חסר; חיפשתי נואשות את ידית ההילוכים, כן, זו התקועה ליד כיסא הנהג. גילתי שפשוט אין ידית הילוכים. החונך הבריטי, בעל הנימוסים, הניח לי לחפש - ורק אחרי דקות ארוכות חייך וגילה לי את מקומה של ידית ההילוכים. הצרפתים, שכרגיל מקדימים את זמנם, זנחו את הידית המגושמת והעבירו אותה למיקום מפתיע, לצד ידית האיתות. זרוע קטנה ומעוצבת, שאינה מפריעה להתנהלות הנהג בקבינה. המיקום הנוח התאפשר בזכות גיר אוטומטי. כל משאיות ההדגמה צוידו בו - נגיעה קלה ורכה משלבת את ההילוכים. המצב האוטומטי של תיבת ההילוכים מתאים לדרך שעשינו. אין מעלות ומורדות דרמטיים, ברגע שהגעתי אל מעלה קשה, או סיבוב שמצריך הורדת הילוך, השתמשתי באופציה הידנית ו"עזרתי" למנוע ולגיר לדלג על האוטומט, לטובת העלאת הטורים והיכולת. כל הפעלות כביכול המסובכות נעשו בנגיעה אחת רכה.

 
 


כמו בפרייבט

כושר התמרון נבחן בכבישים צרים למדי, עיירות קטנטנות, ודרכים המובילות אליהן שבקושי מסוגלות לקלוט שתי משאיות אחת ליד השניה, בדרכים אלה יכולנו לבחון את מערכת ההיגוי שגילתה מצויינות יתר ודיוק, הגה רך וכנוע בקוטר נעים לאחיזה, בחנו גם את המראות שמשדרות שהכל בסדר בצידי הדרך וגם מאחור. מערכת הגיר תפקדה בצורה רכה, החליפה הילוכים שלעיתים נאלצתי להעניק לה מעט יותר נחישות וכוח. למעט הרוחב והאורך - התנהגות המשאית מזכירה מכונית פרטית מפנקת. שתי הדוושות - הבלם והתאוצה - מיישרות גובה ביניהן; מספיק הזזת רגל קלה לעבר הבלם, מבלי לייצר תנועה מיותרת בין הדוושות, זו תגובה מהירה וקרובה יותר -  עוד חידוש שכנראה יכנס לקבינות גם של משאיות אחרות. בתחילה השינוי קצת מבלבל, ופעם אחת המשאית נבלמת באחת, אבל אחרי פעם-פעמיים הרגל כבר יודעת את המיקום ומסתבר שהדרך לבלימה קצרה יותר.
הפרמיום מציעה ללקוחות מנוע חסון אחד, 11 ליטר DXI המיוצר על ידי וולבו ומורכב במפעלי רנו. המנוע מוצע בשלושה רמות של הספק: 330 כ"ס, 380 כ"ס ו-440 כ"ס. יש אפשרות למערכת הילוכים ידנית מתוצרת  zf, למרות שכל משאיות המבחן ציודו בתיבת הילוכים תוצרת 'וולבו אפטידרייב שתיים', התיבה האוטמטית מגיע עם ריטרדר בהספק גבוה ועם 12 הילוכים קדמיים.

נוחות, שכלולים ועיצוב
 
נקדיש עוד כמה מילים לעיצוב; רנו, כידוע, מצטיינת בעיצוב המשאיות. פסגת העיצוב עדיין לא נשברה ומוקדשת למגנום, משאית הדגל של החברה. בינתיים המלכה-האם הובילה ושאר המשאיות לא היו ליכלוכיות, אבל לבטח לא יפות כמוה.
סגן נשיא רנו, אריק לאבאט, התייחס לנושא העיצוב. בפגישה שערך עם עיתונאים ישראליים, אמר לנו עוד לפני שנחשפנו למראה החדש של הפרמיום: "הפעם הדגשנו את העיצוב, עוד תראו". כך הוא הבטיח. אחרי שראינו את המשאית - הבנו שהוא גם קיים. למרות שהמשאית עושה את אותה עבודה, עם או בלי עיצוב, מנקודת מבטו ברור שמשאית מעוצבת - טובה מאשר סתם קופסא. לכן ההשקעות בעיצוב, לצד השקעות פיתוח אחרות יימשכו. "רנו", כך הסביר בצניעות, "תמשיך להוביל את קו העיצובי במשאיות באירופה". מר אריק לאבאט הבטיח שהשנים הבאות יהיו קשות ליצרני המשאיות. בדבריו רמז  שכסף רב יושקע במעבר לתקן יורו 5, קפיצה הדרך הגדולה בתקני זיהום ורעש. "השינוי ידרוש מהיצרנים השקעת כסף רב עבור מחקר ופיתוח, ואין ספק", הוסיף בצער,  "שהמחיר יגולגל בסופו של דבר על הקונים".
בתחום הנוחות - פונק הנהג בפרמיום בפינת שינה מהודרת, מיטה יותר מושקעת, מזרון רחב וארוך. אלה שעוברים בגובהם את שני המטר - יזכו בעוד שני סנטימטר. שש נורות מעניקות שלל תאורה לתא השינה ואפילו מספקות אור רומנטי, אדום, כאחת האופציות. היחידה המרכזית בפנל הראשי נועדה לשרת את הנהג, ואמנם מותקן רדיו טכוגרף, מערכת המיזוג, בקרת שיוט ועוד כל היחידה נבנתה כך שמינימום מאמץ נדרש מהנהג להגיע אליה. 

וולבו ורנו 

היחסים בין וולבו לרנו מצוינים. רנו נקנתה בזמנו על ידי וולבו כעסקת חבילה הכוללת בתוכה את מק האמריקאית. שני הקונצרנים הענקים שולחים את משאיותיהם לכל רחבי העולם, תחום האוטובסים של רנו ננטש לטובת החברה השוודית, וולבו. הצרפתים מתרכזים במשאיות, וכפי שזה נראה - המשאיות שלהן טובות מאוד. 


------------------------------

תעודת זהות

 
מנוע: טורבו אינטרקולר, מסילה משותפת, 6 צילנדרים, 11 ליטר, 24 שסתומים.
ביצועים: כ-440 כ"ס ב-1,900 סל"ד.
תיבת הילוכים: zf טרוניק דגם s16 מערכת אוטומטית אופטידרייב 2, מבוססת על תיבת הילוכים של וולבו 12 הילוכים קדמיים וארבעה אחוריים.
מערכת בלימה: אלקטרוני, מאיט פנימי 'אינטרדר' מסוג zf מפוקח על ידי המחשב המרכזי שמפחית את התחממות רפידות הבלמים. (אופציה, בלם מנוע גייקובס).
משקל כולל: (נתוני חו"ל) 44 טון.
היגוי: הגה כוח הידרואלי מתכוונן בשתי דרגות חופש.
מתח: 24 וולט, שני מצברים 12 וולט.
 
תא נהג: תא שינה עם בידוד נגד רעשים.
הרכנת תא הנהג: חשמלית.
שיכוך תא הנהג: באמצעות של ארבע כריות אוויר.
מכשור וציוד סטנדרטי: יחידת תצוגה אלקטרונית הכוללת: מד מהירות אנולוגי, מד סל"ד, מדלחץ אוויר, מד לחץ שמן, מד חום מנוע, מגביל מהירות אלקטרוני, בקרת שיוט, זמזם נסיעה לאחור. צד בלוח השעונים העוקב אחרי החלפת ההילוכים ומציין באיזה הילוך נמצאים.
ניהול מנוע: V MAC מערכת אלקטורנית המפקחת על זרימת הדלק תזמון ההזרקה, מערכת בקרת השיוט ועוד 
(סוף)

 
 
 

 

 

 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
[חזור למעלה]        [הוספה למועדפים]        [מפת האתר]        [יצירת קשר]        [קישורים]
 
 
     
לייבסיטי - בניית אתרים