רק אני והקנגו שלי

     

הקנגו החדשה של רנו היא ככל הנראה הממזרית מבין המסחריות, זריזה והחמודה. מזכירה מאוד את השובבות של גירסת הרנו 5, שהתבססה על עיצוב נועז וייחודי. 'רכב ותחבורה' מביא רשמים מנסיעת מבחן של רנו קנגו, מנוע דיזל, גיר רגיל, וכן נסיעה בדגם המצויד במנוע בנזין, גיר אוטומטי
 
דובי זכאי
 
 
הכביש העולה לצור הדסה ולגוש עציון מטפס בבת אחת, מגובה של כחמישים מטר מעל פני הים עד לגובה של למעלה מ-800 מטר מעל פני הים. אבל, לא רק הגובה קובע, כאמרתו של הננס המתמודד על ליבה נערה יפה, כאן גם קובע הכביש. והכביש המטפס אל צור הדסה מעניק לנהג את כל הריגושים האפשריים.
לפני כעשר שנים בחנתי את "הקנגו" הראשונה בנסיעת מבחן, בכביש המיוחד המטפס אל מעלה ההר. הדרך העולה מעמק האלה, (אותו עמק תנ"כי שבו התחוללה מלחמת דוד בגולית). הכביש מתחיל במישור נעים, כמו מישור שממש נועד לתת לנהג הבוחן את מקסימום הרוגע, כדי לבחון את הרכב שבידיו בתנאים אופטימליים.
הכביש חולף בסמוך לחוות צלחות הלוויין, בעמק האלה, ואחר מתחילה סדרת פיתולים, עליה קשה וכביש צר. אם אתה לא נתקע מאחורי ישבנה של משאית אטית, אתה יכול בשלב זה לנצל את כל העיקולים כדי לבחון כראוי את הרכב. וכך, בהפרש של שבוע ימים חזרתי לאותה זירה עם שתי המסחריות: קנגו טורבו דיזל (גיר ידני) וקנגו בנזין (גיר אוטמטי). שבתי לאותו כביש ממש, כדי לחוש את הנהיגה בשתיהן.  
 
בעקבות הברלינגו
   
ה"קנגו" נולדה מעט אחרי שחברת "סיטרואן" מצרפת הדהימה את אירופה וישראל ב"ברלינגו" שלה. אין ספק, הצלחה מסחררת. הרעיון מצוין, להפוך את המסחרית שעד לאותו יום הייתה מין הדבקה מכוערת של ארגז וחלקו הקדמי של מכונית פרטית. בפני אנשי רנו עמד אתגר אדיר, לייצר רכב דומה, אבל שיגלה הצטיינות יתרה. מול עיניהם דהרו מדי יום אלפי "ברלינגו". התור לקניית מכונית של סיטרואן היה ארוך, וזמן ההמתנה היה חודשים. למתכנני "רנו" ניצבה הדילמה; או להרים ידיים ולראות את הניצחון המוחץ של ה"ברלינגו", או להרים את הכפפה ולהשיב מלחמה אלגנטית. אנשי התיכנון נכנסו לעבודה מסביב לשעון, ונשלפו תוכניות מגירה. כל רעיון חכם התקבל. ההחלטה בחברה הייתה לבנות מכונית עם דימיון לברלינגו, אך טובה יותר. וכך עשו. 
אם נשווה לרגע את הברלינגו לקנגו, אפשר להגדירו כ'שכן מכובד' בבנין המשותף שכולם מאוד מאוד מכבדים, מברכים בשלום בנימוס. הוא מתנהל לאיטו, אבל תמיד מחייך ונעים הליכות. לעומת השובב של הבניין, שיורד שתי מדרגות בקפיצה, לבוש מכנסיים קצרים וכל היום אמו זועקת אחריו. אמנם לקח זמן ואנשי סיטרואן הכניסו רוח שובבה בגרסאות החדשות, הוסיפו טיפונת חיוך בחזית והוסיפו יכולות מפליגות למנוע. לקנגו לא היה צורך בזה, מרגע שהמכונית התייצבה על הכביש היא הייתה הממזרית מבין המסחריות, זריזה והחמודה. מזכירה מאוד את השובבות של גירסת ה"רנו 5" שהתבססה על העיצוב הנועז והחמוד.
וכך ה"קנגו" שלנו נושאת בקירבה מנוע דיזל, 1.5dci ליטר, המנוע החדש טורבו דיזל בטכנולוגיה של מסילה המשותפת, המספק 70 כ"ס, יותר ב-10 כ"ס מהגירסה הישנה.
 
מסחרית או פרייבט?
 
התייצבתי בצומת האלה, להתחיל את הנסיעה. מראש ידעתי שהנהיגה תהייה קצת פרועה, לכן ויתרתי על כל הצוות שבדרך כלל מצטרף אלי לעוד טיול חינם. נקשרתי היטב בחגורה והתחלתי בנסיעה לכיוון צור הדסה. אחת ההנאות הגדולות ברכב עם הילוכים ידניים, היא העובדה שמרחק ההעברה קצר, היד עושה את דרכה בזריזות, דוושת המצמד כמו שיושבת בתוך סיר חמאה רכה, ומזמינה העברת ההילוכים חלקה ומהירה. כך שהרכב מגיש לך "להנחתה" - ההילוכים טובים, רגלית התאוצה במיקום טוב, דוושת מצמד כנועה ורכה - אפשר לצפות לנהיגה מעודנת?
וכך התחלתי בראשון, שני, שלישי, רביעי. לחמישי הגעתי מהר יחסית. הרכב כבר התייצב על מהירות של 90 קמ"ש. כמה עיקולים לאחר חוות צלחות הלוויין הגעתי לעליה הראשונה. זוכרים? רכב לא עמוס, נוסע אחד ומנוע חדש. כל זה הביא את הרכב לדרגת שובבות מדהימה. את הסיבובים ביצעתי בעליה ובמהירות גבוהה. לרגע נדהמתי אפילו מהנועזות, בסך הכל רכב מסחרי, מה אתה דורש ממנו, שיתנהג כמו רכב ספורט נמוך גחון?
אבל הקנגו שלנו לא אכזבה, דהרה בעליה, משאירה מאחוריה מכוניות פרטיות שהתקשו בעליה. עם מנוע דיזל מדויק, שקט כמכונות תפירה, ידית הילוכים שאפילו שלא היה צורך בהחלפה בגלל גמישות המנוע השתמשתי בה, בגלל ההנאה.
אחד העיקולים הסיבוב שלי לא היה זהיר. הרכב גבוהה יחסית וצריך לנהוג בו בעדינות בסיבובים חדים, בכל אופן זה לא היעוד שלו. הסיבוב נעשה בצורה פרועה, נעשה כל כך מהר שחלקה האחורי, (התחת), החליק מעט, אבל המכונית חזרה מיד לאיזון העדין ולא חזרה יותר על השגיאה הזו.
בצור הדסה הצטרף אלי חבר, הוסיף שקי חול במשקל של 200 ק"ג. נודה על האמת – נראה שהקנגו לא אהבה את השינוי. חלק מחדוות הנסיעה כאילו נעלמה לה בדרכה העולה לעבר גוש עציון. המנוע איבד מעט מכוחו, הרים קול מחאה קלה, אבל סחב כראוי בעליה הגדולה לפני גוש עציון. המנוע דרש יותר טורים כדי להחליף הילוך בעליה. בכל אופן ברור שהרכב אוהב מאוד את הנסיעה ללא המשקל. עיצוב: הרכב עבר קצת מתיחת פנים, חלקו הקדמי קיבל עוד מעט עיגול הפנסים הקדמיים שונו. בסך הכל השינוי אינו כה גדול. עיקר השינוי – במנוע. יתרון נוסף - בעיצוב הממזרי.
 
הגירסה האוטומטית
 
בסך הכל הרכב דומה. יש נוחיות מסוימת בגיר האוטומטי, בפרט בפקקים המעיקים של גוש דן. מנוע הבנזין חי יותר, זריז ומגלה שיש בכוחו לספק 95 כ"ס. אבל הבעיה בגירים האוטומטיים של הרכבים האירופאים, בגרסה האוטומטית - יש את הבעיה של ההילוך הקופץ; בכל הילוך שמתחלף אתה, הנהג, תרגיש את המכה המצטרפת, אלא אם כן - אתה אמן בהרמת הרגל בזמן מדוושת התאוצה - ואז ההילוך עובר חלק. באופן כללי, הגיר האוטומטי האירופאי נחות מהיפאני- קוראני, ולכן אל תצפו לנסיעה חלקה. אבל רכב הבנזין מקל מאוד על כיסו של הנהג. ההבדל בין מנוע הדיזל לבין מנוע הבנזין – עולה הרבה יותר כסף לבעלי מנוע הדיזל. מהפרסום שמציעה החברה עולה שבעוד מחיר הקניה זהה, כבר בטיפול הראשון העלויות של רכב דיזל 1766 שקל, בעוד הבנזין 780 שקל בלבד. ההבדל באגרה שנתית 2,102 שקל והבנזין 1,252 שקל. לעומת זאת מריכוז עלויות לשלוש שנים - מסתבר שהדיזל זול יותר באחזקה בהפרש של כ-15 אחוז, בתנאי שהרכב נסע כ-20,000 ק"מ בשנה. לעומת זאת במידה והרכב נסע כ- 12,000 ק"מ סכום ההוצאה השנתית בין שני כלי הרכב כמעט זהה.
 
בשורה התחתונה
 
הנהיגה: נעימה, שקטה קלה בדרך כלל. עם חלון פתוח שומעים רחש קל מהמנוע. ההגה: הגה כוח ידידותי נעים לאחיזה ומגיב היטב. אחיזת כביש: טובה. בסיבוב חד מאוד יש החלקה קלה של הזנב. לוח מחוונים: פשוט וקריא. תאורת לילה רכה ולא מסנוורת. שדה ראיה: מלפנים סביר, גם לצדדים ומערכת מראות יעילה, לאחור קצת קשה יותר בגלל מוגבלות של מסחריות. מושבים: נוחים. גם מקדימה וגם מאחור. נסיעה: חלקה מהירה, זריזה. בהתחשב שזה מנוע דיזל עושה את העליות בקלות יחסית. מיזוג אוויר, חימום: קירור טוב. החימום מחמם היטב את החלון הקדמי.
סיכום: ובכן, מאוד נהניתי מהנהיגה, אהבתי מאוד את עיצוב החזית, זריזה, שובבה ומצוידת בדלת צדדית מה שהופך אותה ליותר משפחתית. המנוע סביר וחזק ובסך הכול מסחרית חביבה שבקלות רבה הופכת למשפחתית מהנה.
 
תעודת זהות
תאוצה: (מ- 0-100 קמ"ש) 16 שניות.
מנוע: 1.5 ליטר טורבו דיזל 8 שסתומים 70 כ"ס ב-4000 סל"ד.
תיבת הילוכים: 5 הילוכים.
 רדיוס סיבוב: 5.2 מ' בין מדרכות.
מיכל דלק: 50 ליטר.
צריכת דלק: עירוני לדיזל ל-100 ק"מ 5.2 ליטר.
 
 

 

 
 

 

 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
[חזור למעלה]        [הוספה למועדפים]        [מפת האתר]        [יצירת קשר]        [קישורים]
 
 
     
לייבסיטי - בניית אתרים