QRCode
להשוואת מחירי משאיות
סרוק את הקוד
העליון: האם נדרש לעודד את פצוע התאונה לשוב לעבודה
עם נכותו?

12/6/2016
שרות רכב ותחבורה 

בית המשפט העליון דן לאחרונה בערעור של נהג שנפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. מדובר בתאונה קשה שבה המערער נותר משותק בפלג גוף תחתון.
סה"כ נפסק למערער פיצוי בסכום של 6,419,000 ₪, אך מלוא הנזק נבלע בתגמולי המל"ל (מוסד לביטוח לאומי) שנוכו.
מאחר שהמערער קיבל תשלומים תכופים חודשיים, התוצאה בשורה התחתונה הייתה כי על המערער להחזיר למשיבה סכום נכבד של למעלה מ-1.3 מיליון ₪. על פסק דין זה נסבים הערעור והערעור שכנגד.

ביהמ"ש העליון קיבל בחלקו את הערעור ודחה את הערעור שכנגד:
נמצא להתערב בשני ראשי נזק: הפסד השתכרות לעתיד וניידות. לעניין הניידות, הסכום החודשי שנפסק הוא על הצד הנמוך וגם התוצאה הסופית שהתקבלה חורגת מהמקובל כלפי מטה. לכן, וע"פ חישוב של 2,200 ₪ לחודש לעבר ולעתיד – סה"כ תוספת בראש נזק זה סך של 270,000 ₪.
בימ"ש קמא העמיד את הגריעה מכושר השתכרות המערער על 75%, בהסתמך על הלכת רבאח. ככלל, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בכגון דא אלא במשורה ובמקרים ראויים, באשר הקביעה של הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מהשכר מסורה לשק"ד הערכאה הדיונית ואף נמצאת בליבת שיקול דעתה.
בעניין רבאח קבע ביהמ"ש כי ככל הניתן אין להעמיד אדם בחזקת מי שאינו יכול לעבוד כל עיקר, אלא כשהנסיבות ברורות וחדות; פרפלג במקרים רבים הוא אדם המשתכר ככל אדם אחר. חיוני שביהמ"ש יימנע ככלל מהטבעת חותם של אי כשירות גמורה לעבודה על אדם, פרט למקרים בהם אין מנוס מכך.
אכן, יש לעודד את הניזוק לצאת לעבוד ולהשתכר גם במומו, אך יש להישמר מפני החלה "אוטומטית" של הלכת רבאח. גם אם הניזוק אינו "שבר כלי" אין משמעות הדבר כי נותרה לו יכולת השתכרות. לא דומה ניזוק שעבד עבודת כפיים לניזוק שעבד במשרד, לא דומה פרפלג המצנתר את עצמו מספר פעמים ביום למי שאינו נדרש לכך. כל ניזוק נבחן ע"פ נסיבותיו הפרטניות, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, האפשרות לחזור לעבוד באותו מקום עבודה ומצב התעסוקה בשוק הרלוונטי.
המערער מצנתר עצמו כ-8 פעמים ביום. לכך יש להוסיף את זמן ההתארגנות הארוך של המערער בכל בוקר, ואת הספסטיות ממנה הוא סובל, בגינה אושר לו שימוש בקנביס רפואי. בהתחשב בכל אלה, בשנים שחלפו מאז התאונה, בהשכלתו, בכישוריו ובעבודותיו הקודמות, יש לראות את המערער כמי שאיבד את כושר השתכרותו לחלוטין ויש לקבל את הערעור בנקודה זו ובהתאם לכך לחשב את הפסד ההשתכרות. תיקון פסק הדין בראש נזק זה מביא לתוספת פיצוי של 579,000 ₪.
המערער עתר להפחית מתגמולי המל"ל סכום של 170,000 ₪, שאמור להיות משולם לאלמנתו לאחר שילך לבית עולמו. לטענתו, מוצאה של אשתו מהפיליפינים, ואין לחשב את תוחלת חייה ע"פ תוחלת החיים של אשה בישראל. אין לקבל טענה זו. ראשית, תוחלת חיים נגזרת גם מרמת החיים, איכות השירות הרפואי וכיו"ב גורמים סביבתיים. שנית, גישת המערער פותחת פתח לאבחנות דקיקות לגבי תוחלת חיים של עולים חדשים ממדינות שונות, ולחישוב תוחלת החיים ע"פ טבלאות מגזריות. טענה זו נוגדת הן את מגמת השוויון בפסיקה והן את המגמה לפישוט ולהאחדה של סכומי הפיצויים.
בשורה התחתונה: בית המשפט העליון סבור שיש לעודד את הניזוק לצאת לעבוד ולהשתכר גם במומו, אך דומה כי יש להישמר מפני החלה "אוטומטית" של הלכת רבאח.
גם אם הניזוק אינו "שבר כלי", אין משמעות הדבר כי נותרה לו יכולת השתכרות. כל ניזוק נבחן ע"פ נסיבותיו הפרטניות.



 


הרשם עכשיו לניוזלטרים של רכב ותחבורה: 
קצר, ממצה, איכותי, חינם - אצלך במייל
דואר אלקטרוני
שם פרטי
שם משפחה

Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס
 
כתובת האתר
rechev@taler.co.il
 
 
קישורים ממומנים

טרייד אין 
טרייד מוביל מכונית
מהיבואן לצרכן

 
www.trademobile.co.il


דיגום כלי רכב
דיגום והתקנת מערכות הידראוליות לצורך הרמה
www.npt.co.il


 
 
[חזור למעלה]        [הוספה למועדפים]        [מפת האתר]        [יצירת קשר]        [קישורים]
 
 
     
לייבסיטי - בניית אתרים