QRCode
להשוואת מחירי משאיות
סרוק את הקוד
 העליון: מהן חובות הנוסע שליד הנהג בתאונת פגע וברח

שרות רכב ותחבורה 

ביהמ"ש העליון דן לאחרונה בערעור שהוגש בפניו נהג אשר שדרס למוות שלוש נשים שחצו כביש במעבר חציה, ולאחר מכן הפקירן על הכביש. הנהג, ברבי, הורשע בגין כך במסגרת עסקת טיעון בין היתר ב-3 עבירות של גרימת מוות ברשלנות, בעבירת הפקרה ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט.
הנהג נשפט ל–10 שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו), בתוספת שנת מאסר לריצוי בפועל בגין הפעלת עונש מאסר מותנה; 12 חודשי מאסר על תנאי; פסילת רישיון נהיגה לשנתיים; ופיצוי כספי למשפחות קורבנות העבירה בסך 150,000 ש"ח. על המערער בע"פ 4289/14 (להלן: חנונה) – אשר נסע ברכב עם ברבי והורשע בעבירה שעניינה חובת נוסע להתקשר לגופי הצלה במקרה של תאונת דרכים – 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; ושמונה חודשי מאסר על תנאי.

ביהמ"ש קבע כי יש לסווג את התרחשות העניינים בעניינו של ברבי כ"אירוע אחד" במובנו של מונח זה בתיקון 113 לחוק העונשין (תוך הסתייגות מסוימת ואפשרות סווג עבירות הסמים לאירוע שני ונפרד). לתוצאה זו הגיע השופט דנציגר מכוח המבחן הצורני-עובדתי שהציע בע"פ 4910/13 בעניין ג'אבר, במסגרתו יש לבחון האם עבירות שבוצעו ברצף ובסמיכות יחסית של זמן ומקום ניתנות להפרדה, או שמא מדובר במכלול אחד של פעולות, המאופיינות במחשבה פלילית אחת ובתכנון פלילי אחד. השופט פוגלמן הגיעה לתוצאה מכוח "מבחן הקשר ההדוק" שהציעו השופטים ע' פוגלמן ו-ד' ברק-ארז, באותה פרשה, לפיו עבירות המקיימות את מבחן הקשר ההדוק, במובן זה שיש בהן סמיכות זמנים ושהן חלק מתכנית עבריינית אחת, ייחשבו לאירוע אחד.
חרף מסקנת ביהמ"ש כי מעשיו של ברבי מהווים אירוע אחד, זאת בניגוד לקביעת ביהמ"ש המחוזי כי מדובר בשלושה אירועים נפרדים. אין בכך בהכרח להוביל למסקנה כי שגה ביהמ"ש המחוזי בקביעת מתחמי הענישה ההולמים את מעשיו של ברבי. שכן, אין בסיווגה של ההתרחשות העבריינית כאירוע אחד, כדי לכבול את ביהמ"ש לעונש המרבי הקבוע בצידה של העבירה החמורה ביותר שנעברה באותו אירוע. זאת, מכיוון שלאחר השלב הראשון, שבקביעת מספר האירועים המרכיבים את ההתרחשות העבריינית, על ביהמ"ש לעבור אל השלב השני ולבחון באופן מהותי-מוסרי האם אותו אירוע כולל מעשה אחד – או אז יוגבל ביהמ"ש לעונש הקבוע בצד העבירה החמורה בהתאם להוראת סעיף 186 לחסד"פ– או שמא כולל אותו האירוע מספר מעשים, המצדיקים גזירה של מספר עונשים, בגין כל מעשה בנפרד. העונש המקסימאלי האפשרי שניתן להטיל בגין אירוע אחד "הוא העונש שמתקבל מצבירת עונשי המקסימום בגין כל אחד מ'המעשים' הכלולים ב'אירוע'". במקרה זה מצא השופט דנציגר כי העבירות שעבר ברבי מרכיבות חמישה מעשים נפרדים, מתוכם מעשה אחד של דריסת המנוחות, והיתר: נטישת זירת התאונה והפקרתן; הימלטות מן המקום שמנעה בדיקת אחוז אלכוהול, באופן ששיבש את מהלכי המשפט; הדחה למסור הודאה כוזבת; והחזקה ושימוש בסמים מסוכנים.
מכאן שבמקרה דנן, ניתן להעמיד את העונש המקסימאלי בגין האירוע כולו על 30 שנות מאסר(צבירת עונשי המקסימום בגין כל אחד מחמשת המעשים הכלולים באירוע)אך כמובן שאין בכך כדי ללמד כי רף זה יהווה בהכרח את הרף העליון של מתחם הענישה במקרה דנן. שכן, כידוע, על מתחם הענישה להיקבע תוך התחשבות בארבעה גורמים: הערך החברתי הנפגע מביצוע העבירה; מידת הפגיעה בערך החברתי; מדיניות הענישה הנהוגה; והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירה, ביהמ"ש קובע כי ביהמ"ש שגה בקביעתו כי מהירות נהיגתו של ברבי הייתה גבוהה. בהקשר זה קובע ביהמ"ש כי ככלל, לצורך גזירת הדין, אל לו לביהמ"ש להיזקק לעובדות שלא בא זכרן בכתב האישום בו הודה הנאשם במסגרת הסדר הטיעון עמו. בהקשר זה, יש לתת את הדעת גם לעובדות אשר שונו או הושמטו מכתב האישום המתוקן ביחס לכתב האישום המקורי, כך שביהמ"ש ייתן לעובדות עליהן הסכימו הצדדים את הפירוש המשפטי המשקף את אומד דעתם בהסדר הטיעון ובמסמך כתב האישום המתוקן. העובדה כי במקרה דנן בחרו הצדדים להשמיט את התיבה "במהירות גבוהה" – אשר הופיעה בכתב האישום המקורי – ולהחליפה במסגרת כתב האישום המתוקן בתיבה "במהירות העולה על המותר", משקפת את אומד דעת הצדדים להפחית מאשמו של ברבי בכל הקשור למהירות נהיגתו. ברם, הגם שלא ניתן לקבוע כי מהירות נהיגתו של ברבי הייתה גבוהה, ביהמ"ש קובע כי אין במסקנה דלעיל כדי ללמד כי רשלנותו של ברבי לא הייתה גבוהה. בחינת הנסיבות מצביעה כי אכן רשלנותו של ברבי היא חמורה וברמה הגבוהה כפי שקבע ביהמ"ש קמא.
צירוף השיקולים הבאים: מידת רשלנותו של ברבי; ייחודיותו של המקרה, בביצוע שרשרת העבירות החמורות הקשורות רובן ככולן בהתרחשות העבריינית הראשונה; סקירת מדיניות הענישה הנוהגת ומגמת ההחמרה בענישה בה נוקט בימ"ש זה בתופעה הפושעת של הפקרת נפגעי תאונות הדרכים והניסיון להמלט מאימת הדין; ובהתחשב בעובדה שבמקרה דנן קופחו חייהן של שלוש נשים, המגבירה כשלעצמה במידה ניכרת את עצמת הפגיעה בערך החברתי המוגן, הוביל את ביהמ"ש לקביעה כי מתחם העונש ההולם בגין מעשיו של ברבי במסגרת האירוע הבודד מושא דיוננו נע בין 9 שנות מאסר לבין 12 שנות מאסר. עונש המאסר שהושת על ברבי אינו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת וממתחם הענישה הראוי וההולם את הנסיבות החמורות של ביצוע העבירות במקרה דנן. ולא נמצא כי שגה ביהמ"ש המחוזי בגזירת עונשו של ברבי במסגרת מתחם הענישה האמור. ביהמ"ש איזן כראוי בין שיקולי הענישה הרלוונטיים, תוך שנתן משקל הולם לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ולשיקולים לקולא.
השופט פוגלמן, מסכים לאמור, בכפוף להסתייגות מסוימת. לשיטתו, את דריסת המנוחות היה נכון לסווג לשלושה מעשים שונים – אחד בגין כל קורבן בנפש. משכך, לשיטתו, ניתן – ובנסיבות מקרה זה ראוי – לצבור חלקית את העונשים בגין כל עבירת דריסה, באופן שייתן ביטוי מדויק יותר לערכים הנפגעים מכל אחת מן העבירות שבביצוען הורשע ברבי.

דינו של הנוסע שישב לצידו של הנהג

הנוסע שישב לצידו של הנהג, חנונה, הגיש אף הוא ערעור לבית המשפט על חומרת עונשו. ביהמ"ש קבע השיקול ההרתעתי הוא מרכזי בעבירות ההפקרה ככלל ובפרט בעבירה החדשה על-פי סעיף 64א1 לפקודת התעבורה וכי תפקידו המרכזי של ביהמ"ש במלחמתו בנגע ההפקרה לאחר פגיעה והסיוע לה הינו באמצעות ענישה הולמת. אמנם טרם הזדמן לבימ"ש זה לדון במדיניות הענישה ההולמת והראויה בגין עבירה חדשה זו, אך עיון בפסיקת הערכאות הדיוניות ובפסיקת בימ"ש זה בגין העבירה הקרובה של סיוע להפקרה, מלמד כי ביהמ"ש המחוזי לא סטה ממדיניות הענישה ההולמת בגין עבירות דומות. קביעת מדיניות הענישה הנוהגת והראויה – בעיקר במקרה כגון דא של עבירה חדשה – היא תהליך סימביוטי, בו קיימת השפעה של פסיקת הערכאות הדיוניות ואשרורן בבימ"ש זה, תוך שרשאי ביהמ"ש לסטות מרף הענישה הנוהג ולהחמיר בו כאשר בשלה לכך העת.
לעמדת ביהמ"ש, יש מקום להחמיר במידת מה בעונשו של נאשם אשר נסע ברכב שהיה מעורב בתאונה בה נפגע אדם ולא מילא את חובתו המוסרית הבסיסית, משנמנע מלהזעיק את כוחות ההצלה למקום. זאת, הן לנוכח פסיקותיו העקביות של בימ"ש זה באשר לחובתו של נוסע ברכב, במקרים בהם היה מעורב נפגע בתאונת דרכים; הן לנוכח חקיקתו בעת האחרונה של סעיף 64א1 לפקודת התעבורה וקביעת העונשים של שלוש שנות מאסר וחצי ושבע שנות מאסר לצידו, בהתאם לנסיבות ביצוע העבירה; והן לנוכח התכלית ההרתעתית הניצבת ביסודו של סעיף 64א1 לפקודה. כן סבור ביהמ"ש כי אף שהעונש אשר הושת על חנונה – של 12 חודשי מאסר – היה עשוי להיות על הצד הגבוה של מדיניות הענישה שהייתה נהוגה בגין העבירה של סיוע להפקרה, הרי שעתה, משנחקק סעיף 64א1 לפקודה, עונשו של חנונה הוא ברף הבינוני של מדיניות הענישה הראויה וההולמת את חומרת מעשיו ואת נסיבותיו האישיות.
כן נדחתה הטענה כי יש מקום להקל בדינו של נוסע ברכב שביצע עבירה לפי סעיף 64א1 לפקודת התעבורה, עת היה כפוף ביחסי מרות ועבודה לנהג הפוגע.

 


 

הרשם עכשיו לניוזלטרים של רכב ותחבורה: 
קצר, ממצה, איכותי, חינם - אצלך במייל
דואר אלקטרוני
שם פרטי
שם משפחה

Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס


רכב ותחבורה
 מירב דסקלו הפקות בע"מ

מערכת: rechev@taler.co.il
מודעות: anat@taler.co.il
טלפון: 03-6839666


 
 
 
מבזק חדשות
 
 
קישורים ממומנים

טרייד אין 
טרייד מוביל מכונית
מהיבואן לצרכן

 
www.trademobile.co.il


דיגום כלי רכב
דיגום והתקנת מערכות הידראוליות לצורך הרמה
www.npt.co.il


 
 
[חזור למעלה]        [הוספה למועדפים]        [מפת האתר]        [יצירת קשר]        [קישורים]
 
 
     
לייבסיטי - בניית אתרים