QRCode
להשוואת מחירי משאיות
סרוק את הקוד
האם הפגיעה בשמיעה של נהג האוטובוס
קשורה לעבודתו כנהג?

10/8/2016
שרות רכב ותחבורה 

בית הדין לעבודה בתל אביב דן לאחרונה בתביעתו של נהג אוטובוס לשעבר, וזאת כנגד המוסד לביטוח לאומי, וזאת בטענה ששמיעתו נפגעה בעבר בעת
שנהג על אוטובוסים ישנים שמנועם הפיק רעש רב.
התובע עבד משנת 1968 ועד לשנת 2012 כנהג אוטובוס, למעט מספר תקופות. התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה, בטענה שהיה חשוף לרעש מזיק במשך שנות עבודתו וכתוצאה מכך נפגעה שמיעתו באופן העולה כדי פגיעה בעבודה. הנתבע דחה את התביעה בנימוק שהתובע אינו עונה על תנאי סעיפים 84א(א) ו-84(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק) – הליקוי בשמיעתו איננו תוצאה של חשיפה לרעש והוא לא היה חשוף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך העולה על המותר על פי חוק. מכאן התביעה.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' הרמל) קיבל את התביעה ופסק שאין מחלוקת כי התובע לוקה בליקוי שמיעה, המבוסס על כך שכושר שמיעתו פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בשתי האוזניים. לפיכך, השאלה שבמחלוקת היא האם התובע היה חשוף לרעש מזיק במהלך עבודתו והאם חשיפה זו היא שגרמה לירידה בכושר שמיעתו של התובע.
ביה"ד קבע כי את תקופות עבודתו של התובע כנהג אוטובוסים ומשאיות, את התקופות הבודדות בהן התובע לא עבד באופן בלעדי כנהג, קבע את כי התובע עבד שעות משך שעות רבות ביום בתקופה בה נהג על אוטובוסים ישנים מסוג ליילנד. וכי מאמצע שנת 1980 החל התובע לעבוד במשולב על אוטובוסים מסוג ליילנד ומרצדס. ביה"ד קבע כי התובע נסע בנסיעות הכרוכות בלחיצה מלאה על דוושת הגז, רוב שעות עבודתו. ביה"ד בחן האם האוטובוסים מסוג ליילנד, עליהם נהג התובע, הפיקו רעש מזיק ברמה שעולה על המותר לפי הדין הרלבנטי, תוך התייחסות לבדיקות מפלסי הרעש שהוגשו. ביה"ד פסק כי לאור נתוני דו"חות מפלסי הרעש ולאור ההגבלות לגבי חשיפה לרעש מזיק, ניכר כי התובע, בתקופה בה נהג על אוטובוסים מסוג ליילנד, היה חשוף לרעש מזיק ברמה העולה על רמת החשיפה המרבית המותרת לפי חוק, החל מחודש 11/1968 ועד למחצית שנת 1980, בחיסור התקופות בהן לא נהג. ביה"ד ציין כי הגם שבדיקות מפלסי הרעש שנעשו לאוטובוסים מסוג ליילנד נערכו על אוטובוסים מסוג זה, המצויים במוזיאון של אגד ואין מדובר בבדיקות המציגות נתונים מזמן אמת המשקפים את המצב בפועל בשנים בהן נהג התובע על אוטובוסים אלה, אין בכך כדי לשנות את המסקנה האמורה.
כאשר עובד תובע להכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ואין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלבנטית לתביעתו באופן אובייקטיבי, הן בשל העובדה שהמעביד לא קיים את החובה המוטלת עליו למדוד את רמות הרעש במפעלו, והן כאשר לא מוטלת כלל חובה כזו על המעביד, וכאשר סביר להניח, מחומר הראיות כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו, במקרה כזה יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה. לאור כל האמור, הוכח כי התקיימה בעבודת התובע תשתית עובדתית לכך שהיה חשוף לרעש מזיק ברמה העולה על רמת החשיפה המרבית המותרת לפי חוק, החל מחודש 11/1968 ועד למחצית שנת 1980, בחיסור התקופות בהן התובע לא עבד כנהג. בעובדות אלה יש כדי להוות את התשתית הנדרשת למינוי מומחה רפואי, לצורך בחינת הקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתו של התובע ברעש מזיק לבין ליקוי השמיעה של התובע.
בשורה התחתונה: עבודת התובע, נהג אוטובוס במקצועו, התקיימה תשתית עובדתית לכך שהיה חשוף לרעש מזיק ברמה העולה על רמת החשיפה המרבית המותרת לפי חוק, במשך תקופה של עשרים שנה, בחיסור התקופות בהן לא עבד כנהג. בעובדות אלה יש כדי להוות את התשתית הנדרשת למינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתו של התובע ברעש מזיק לבין ליקוי השמיעה שלו.


הרשם עכשיו לניוזלטרים של רכב ותחבורה: 
קצר, ממצה, איכותי, חינם - אצלך במייל
דואר אלקטרוני
שם פרטי
שם משפחה

Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס
 
כתובת האתר
rechev@taler.co.il
 
 
קישורים ממומנים

טרייד אין 
טרייד מוביל מכונית
מהיבואן לצרכן

 
www.trademobile.co.il


דיגום כלי רכב
דיגום והתקנת מערכות הידראוליות לצורך הרמה
www.npt.co.il


 
 
[חזור למעלה]        [הוספה למועדפים]        [מפת האתר]        [יצירת קשר]        [קישורים]
 
 
     
לייבסיטי - בניית אתרים