Thursday, September 16th, 2021

"הכי קשות היו הצרחות הבלתי פוסקות, חולים קשים הרגישו שהם נחנקים"

בכל פעם שי', אחד מחברי הצוות הרפואי של מחלקת קורונה ב' בסורוקה, נכנס למחלקה, הוא הרגיש כאילו הוא נכנס לבית קברות. עובדים ומתנדבים סיפרו על צוותים שלא קיבלו הכשרה מתאימה, על גופה שנשארה שעות במסדרון ומחסור בציוד. "אם קרוב משפחה יחלה, אני אטפל בו בבית"

מחלקת קורונה ב' בסורוקה, תחילת פברואר 2021, בעיצומו של הגל השלישי. אנשי הצוות קורסים מעייפות אחרי תורנויות בלתי נגמרות והחולים ממשיכים להציף את מיון הקורונה של בית החולים, ומשם מחולקים לפי מצבם: הקלים יחסית למחלקה א', הקשים מאוד לטיפול נמרץ קורונה, ואלה שבמצב בינוני – קשה לקורונה ב', מחלקה פנימית ה' שהוסבה לטיפול במגיפה.

בכל פעם שי', אחד מחברי הצוות הרפואי של המחלקה המבודדת, נכנס בשער האחורי, המאובטח, המוביל אליה, הוא הרגיש כאילו הוא נכנס לבית קברות. "התחושה שלנו היתה קשה", הוא אומר, ומבקש לשמור על עילום שם וטשטוש כל פרט מזהה, שכן הוא, כמו שאר המרואיינים בכתבה, עדיין עובד בסורוקה. "הרגשנו כאילו מוותרים על החולים מראש, לא נלחמים עליהם באמת. זרקו נשים וגברים יחד לתוך החדרים, שישה – שמונה באותו חדר, נשים, גברים, בדואים, חרדים, מחברים אותם למכונת הנשמה, סוגרים וילון, ואז הצוות היה נכנס לחדר הבקרה מאחורי הזכוכית ונעלם מהשטח.

"הכי קשות היו הצעקות, הצרחות הבלתי פוסקות. חולים קשים בקורונה מרגישים שהם נחנקים מחוסר חמצן ומתחילים להשתולל בלי שליטה. אני זוכר איך אחד מהם היה צורח, 'תוציאו לי מה שהכנסתם לי לגרון, תוציאו את זה', בגלל שלא היה לו חמצן, ונאבק להוריד את המסכה. אם היה מוריד אותה הסטורציה היתה יורדת וזה היה הסוף שלו. לחלקם היינו קושרים את הידיים כדי שלא יוכלו להגיע למסכה, והם היו צורחים שעות, משתוללים, לא מסוגלים ללחוץ על לחצני המצוקה ולקרוא לאחיות, והצוות בחוץ, ליד המוניטורים, לא נכנס פנימה. רק כוחות העזר והסיעוד היו מסתובב בין החולים".

התיאורים הקשים האלה מובאים כאן לראשונה, כשבוע אחרי שסורוקה הכריז על פתיחת מחלקת הקורונה מחדש. כאמור, לא מדובר על תחילת המגיפה, אלא על הגל השלישי שלה, לפני חצי שנה בדיוק, ואחרי שהצוותים הרפואיים כבר עברו שני גלים קשים והיו אמורים להיות מיומנים בטיפול בחולים שנדבקו בווירוס ולשלוט בנהלים. בסורוקה זה לא קרה.

כדי לאייש את מחלקה ב' לעבודה סביב השעון, הצוות של פנימית ה' לא הספיק והיה צורך ללקט אחיות ורופאים ממחלקות שונות בבית החולים, בלי שעברו הכשרה מתאימה ובלי שמץ של מושג איפה מונח הציוד הרפואי מציל החיים ואיך להפעיל אותו. משפחות שניסו להשיג את מנהל המחלקה, לשמוע על מצב יקירם ולהתייעץ אתו, לא הצליחו להגיע אליו במשך ימים ארוכים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *